דבר העורכות, גל דפדי וטליה וקשטיין:

גל:

באחד מהשיעורים בתכנית, במסגרת הקורס ״מחשבה אסלאמית״, למדנו על מושג ה״לבנטיניות״. מושג המזוהה עם ז׳קלין כהנוב, אליו היא התייחסה במסתה ״ממזרח שמש״. כהנוב, בת להורים טוניסאים אשר היגרו למצרים, גדלה על ברכי החינוך המערבי-צרפתי, כבמעין בועה סגורה בתוך סביבה מצרית-ערבית. מושג "הלבנטיניות" שנאמר בתחילה בגנאי, הפך לביטוי שגור המשקף ניכוס מחדש של תרבות מתעוררת. באותו השיעור, הדהדה השאלה "מהו אותו יסוד מזרחי-לבנטיני הטמון בכהנוב?". נדמה כי שאלה זו לא הרפתה מאלו שטענו שמסתה נושאת קול מערבי מובהק. שאלה זו המשיכה להדהד גם אצלי. ברור לי שמזרחיותה של כהנוב בכל זאת נוכחת, ושכל ניסיון לקעקעה הוא ניסיון לשלול מרכיב קמאי בזהותה. מזרחיותה היא חלק מהתוצר ההיברידי של חווית ההגירה. היא נוכחת דרך המבט מהסביבה, ועוברת בתורשה בין דורית מהוריה. אך בעיקר (ובכך הרדיקאליות שלה), היא מאומצת על ידה מתוך בחירה. זוהי תודעה מזרחית חדשה, הגם שהיא מתווכת דרך תפיסת עולם מערבית. זהו יסוד שנמצא בהבחנה דקה, שעוברת בין שורות מסתה, ומשרטטת קווים עדינים לזהות מלאת רבדים. אני מנסה להסביר לעצמי כיצד קולה הלבנטיני של כהנוב, הוא גם הקול הבוקע מגרוני? ומה בין הגירת סבי וסבתי להגירתה שלה, האם יש ביניהם בכלל דבר?

טליה:

בברלין, במסגרת התנסות ב'כאילו הגירה', כלומר, במסגרת חילופי סטודנטים, אני הולכת אל ה-Neuer See (האגם החדש) שב-Tiergarten (טירגרטן – פארק גדול במערב ברלין), בעקבות זיכרונות הילדות של ולטר בנימין שגלה מכאן בעצמו ב-1933 .בנימין העלה את זיכרונותיו מברלין – עיר ילדותו על הכתב בחיבורו "A Berlin Chronicle", ברגע הטראומטי שבו שני גורמים מרכזיים בזהותו נשללו ממנו על ידי השלטון הנאצי – אזרחותו וגרמניותו. בתיק שלי הביוגרפיה של אבות ישורון, עליו אני כותבת מאמר ל"אמירות". אני מתיישבת על ספסל מול האגם הפסטורלי, בקצה ה-Bier Garten (חצר הבירה) השלווה במיוחד בקסם של אחר-צהריים קריר. אני פותחת את הביוגרפיה, וקוראת על זיכרונות הילדות של יחיאל פרלמוטר משכבר ש"את אבות לא הכיר".זיכרונות מנסכיז' וקרסניסטאוו, הרחוקות 3,863 קילומטרים מישראל, ועוד אלפי מונים יותר – מרחק הדחקה מבית חִנּוּכִי הקיבוצי-ציוני. בעודי יושבת במקום שבו ולטר בנימין בילה את ימי הקיץ של ילדותו, קוראת על כפר הולדתו של ישורון, לפתע מתחוור לי שאינני יודעת כמעט דבר על סיפור ההגירה של סבא וסבתא שלי. מהו שמו של הכפר שבו נולד סבי, אי שם בגליציה? והיכן בילה את ימי ילדותו? מה ביניהם לבין זיכרונות הילדות של בנימין או הביוגרפיה של ישורון, לבד אותו עולם יהודי מזרח-אירופי שאבד?

 

* * *

 

תקופת המודרנה חגגה והאדירה את מושג ה"גולה", תוך שהגלות, בתפיסה המערבית המודרנית, הצטיירה כפריווילגיה של אינדיבידואליות, חירות והתנגדות. בהתאם, הדימוי של "היהודי הנודד", הפך במידה רבה לסמל של המודרניזם והמודרניות. קשר משולש זה, שנוצר בין מודרנה, יהדות וגלות אפשר להסביר באמצעות שתי סיבות. הסיבה הראשונה קשורה בכך שמבחינה היסטורית, טרם הקמתה של מדינת ישראל, יהודים נתפסו פרדיגמטית כעם-הַגּוֹלָה. את הסיבה השנייה אפשר להסביר בעזרתם של ז'קלין כהנוב וולטר בנימין. אפשר שהוגים וכותבים מודרניסטים יהודים דוגמת כהנוב ובנימין, שיחקו תפקיד מפתח במשיכת תשומת לב ביקורתית לאופן שבו גלות מניבה חירות אינטלקטואלית וכוח יצירתי. כך קרה שבשיח האינטלקטואלי על אודות המודרנה, התאוריה והביקורת, גם אם לא תמיד במכוון, קשרו יחד את הגלות עם היהדות בקשר של ייעוד וגורל.

מול המגמה המודרניסטית הזו, ניצבות הספרות והתרבות העברית של אותה התקופה, כביטוי של התנגדות לרעיון הגלות כפריווילגיה יצירתית או כיעוד יהודי אינהרנטי. למעשה, כותבים ויוצרים מודרניסטיים עברים רבים היו שותפים נלהבים במפעל הייבוא של היהודי הנודד "חזרה הביתה" ו-"שלילת הגולה" הפכה לנושא מרכזי במודרניזם העברי. כך, בזמן שג'יימס ג'וייס "ייהד" את יוליסס, מודרניסטיים עברים עבדו על הרחקתם מהיהודיות המסורתית, מה"טעות שבהגירה הבלתי נגמרת". על אף שהייתה זו חברת מהגרים, לרוב סוגיות של הגירה נדחקו ממרכז הקאנון; התרבות העברית המודרנית ברובה גויסה לגיבוש וביסוס הלאומיות הישראלית החדשה, תוך הפיכת המרחב הגיאוגרפי החדש והזר לבית, לעיתים גם תוך הדרה ומחיקה.

כך קרה שרבים מאיתנו הם בני דור ראשון, שני ושלישי לחוויית הגירה מושתקת ולא מדוברת. אך למרות זאת, מדובר בחוויית הגירה שעוברת במחזור הדם, למשמע שפת האם של אמא או סבא, חוויה הנוכחת ברגעים קטנים של בית ויומיום שלא צריכים הגדרה או מילים כדי לחלחל מדור לדור. ביטוי לכך ניתן למצוא בדבריו של יהודה עמיחי: "והגירת הורי לא נרגעה בי. / דמי ממשיך עדין לשקשק בדפנותי". הגירה היא סיפור הקושר יחדיו את אישי והחברתי לבלי הפרד. הגירה היא תמיד סיפור פרטי של משפחה, של שייכות ושל בית, בין אם מדובר בבית שנשאר מאחור ובין אם באפשרות לבניית אחד חדש בארץ היעודה. אך הגירה היא גם תמיד סיפור של תרבות, חברה וקולקטיב, בין אם מדובר בקולקטיב שמבקשים לעזוב או בתרבות שמשאירים מאחור, ובין אם מדובר בקולקטיב המבקשים להצטרף אליו ובתרבות הקולטת.

 

* * *

 

ההשפעות של השתקה תרבותית ושל אידיאולוגיית שלילת הגולה על התרבות והחברה הישראלית וכך גם ההכרה שמדובר בחברה של מהגרים מקבלות בשנים האחרונות מקום ותשומת לב בשיח הציבורי ביתר שאת. אמנים ויוצרים, דור ראשון עד שלישי להגירה, מבקשים להנכיח ביצירתם סוגיות של שפה וקליטה, גזענות ואפליה, געגועים ומחירים ואף ניכוס מחדש של תרבות שאבדה. על אף שרבים מאיתנו לא היגרו לישראל בעצמם, תרבות המהגרים הייחודית שבה אנו חיים זכתה לביטוי אישי יוצא דופן בגיליון הנוכחי, דרך סיפורים משפחתיים מגוונים, כמו למשל הסיפורים השונים שלנו שתינו, שהפכו את הגיליון לחשוף ואישי במיוחד. בבחירתנו לעסוק במושג ההגירה בגיליון הנוכחי, ביקשנו לחבר יחדיו את המרחב האקדמי בתוכו אנו מושקעות עם המרחבים האישיים "המשקשקים בדפנותינו", שמהגרים עמנו לכל מקום. מהלך כגון זה, מציע אפשרות שבה המרחב האקדמי נקשר בעולם שמחוץ לו – באישי, בציבורי ובפוליטי. הגירה כאמור, מזמנת סוגיות פוליטיות רבות, חלקן אקטואליות במיוחד נוכח הגירתם של מיליוני פליטים שנאלצו לעקור מבתיהם בשנים האחרונות, וכך עדיין בימים אלו. כמה שאלות שכאלו, זוכות לייצוגים שונים בגיליון, המעוררים בפני עצמם דיון סביב אוריינטליזם, ייצוג האחר והגירה תרבותית נטולת ממד פיזי.

הגירה תרבותית שכזו, מאפשרת להרחיב את הדיון במונח ההגירה מעבר למישור הגיאוגרפי אל עבר מרחבים מטאפוריים, שגם להם ביטוי בגיליון שלפניכם. במישור זה, אפשר לדון בקריאה, כתיבה ולימוד כחוויות שונות של הגירה נפשית ואינטלקטואלית. התבוננות זו יכולה לתאר נאמנה הן את חוויית היצירה של גיליון אמירות הנוכחי, הן את חוויית הלימוד שלנו בתכנית "אמירים". הגיליון שלפניכם משקף כיצד תכנית "אמירים" אפשרה ומאפשרת לנו כקוראות, כותבות ולומדות, לנדוד בין תקופות היסטוריות שונות, בין טקסטים, יצירות ורעיונות פילוסופיים, בין דתות ותרבויות ובין מתודות מחקר ודיסציפלינות שונות. הלימוד בתכנית מראשיתו דרש מאיתנו יציאה מאזור הנוחות ואפשר לנו להתבונן על העולם, ועל רעיונות שונים ממרחק, תוך אימוץ ראיה ביקורתית שמתאפשרת רק למי שמסוגלת לצאת מדפוסי חשיבתה והשקפת עולמה הראשונית.

אנחנו מזמינות אתכן ואתכם לשוטט בין דפי הגיליון, בין מחשבותיהם ורגשותיהם האינטימיות ביותר של הכותבות והכותבים. יחד, אנו מבקשות להציג מבט מגוון וייחודי על היבטיו השונים של מושג ההגירה, היבטים הנוגעים לנו כקהילה לומדת ויוצרת, וכך מרכיבים את הגשר המחבר בין פועלנו האקדמי וחיינו מחוצה לו.

 

גל וטליה

בשם מערכת "אמירות" 2019