מתוך הכרה ביתרונות הרבים שבהתנסות בלימודים בחו"ל, התכנית מעודדת יציאה לחו"ל במסגרת תכניות משותפות לאוניברסיטה העברית ולמוסדות אקדמיים מובילים בעולם (תכנית ארסמוס+ וגם דרך ההסכמים בילטראליים). בהתאם, התכנית מפנה לגמרי את הסמסטר הראשון בשנה ג': בסמסטר זה לא מתקיימים קורסים ייעודיים של התכנית.
שאיפתנו היא שלימודיך בחו"ל יהיו אל מוסד דובר השפה שלמדת בשנים א' ו-ב' – ושבזכות הלימודים הללו, יתאשר לך ללמוד גם בשפת המקור של המוסד המארח. הקורסים הנלמדים בחו"ל יוכרו כקורסי בחירה שלך בתכנית (בכפוף לאישור של ראש/רכז התכנית). נדגיש שהקורסים הללו אינם יכולים להחליף קורסים ייעודיים של התכנית.
מדריך מידע ובו פירוט השלבים הנדרשים ליציאה לסמסטר בחו"ל מופיע באתר המשרד הבינ"ל.
למדו בחו"ל בתשפ״ה
בשנת הלימודים תשפ״ה יצאו מספר תלמידי/ות התכנית לסמסטר במוסודות שונים בחול:
טומי שטוקמן (שנה ג', משלבת ספרות כללית ואמירים, בחילופים בסיאנס פו שבפריס)
שלום לכולם! אני תומי, וסיימתי עכשיו סמסטר סתיו באוניברסיטת Sciences Po בפריז. אני סטודנטית למדעי הרוח בלבד (החוג השני שלי מלבד אמירים הוא ספרות כללית), וסיינס פו היא אוניברסיטה למדעי החברה, אך הצלחתי להירשם למגוון קורסים שעוסקים במדעי הרוח או בתחומים דומים. החוויה באוניברסיטה עצמה הייתה מסעירה ומרגשת מאוד: לחוות תרבות אקדמית שונה לחלוטין, בתוך מבנים צרפתיים קלאסיים בני יותר מ-200 שנה, בסביבה בינלאומית, אקלקטית ומגוונת כל כך. כל הגעה לבית הספר היא חוויה, היא לא מספיקה להפוך לשגרתית. גם לאחר ארבעה חודשים בעיר לא התרגלתי לצעידה על רחוב סן ז'רמן לאוניברסיטה, לצד עשרות תיירים שרואים בו את פסגת התרבות המערבית. לא התרגלתי לחברים הנורווגים והסינגפורים שנכנסו לפתע לחיי. לא התרגלתי לזה שהמרצה שלי לצילום עיתונות הוא צלם מה"ניו יורק טיימס" או שהמורה שלי לפרפורמנס חברתי חווה על בשרו את המלחמה ביוגוסלביה.
ובכלל, הרבה מהיופי הייחודי ביציאה לחילופי סטודנטים טמון בחוויית הזרות-מקומיות הזו. מחד, אני לא תיירת. אני מקיימת כאן את שגרת חיי, חייתי כאן במשך רוב התקופה עם בן זוגי, אני הולכת למכון כושר, נפגשת עם חברות בבתי קפה וברים קבועים, הולכת לבית הספר, מתקנת נעל שנקראה וקופצת לבית המרקחת או לסופר. מאידך, אני מקיימת כאן את שגרת חיי, בעיר הזו שהייתה משאת נפשם וביתם של סופרים, משוררים ופילוסופים, של מעצבי אופנה, טבחים וייננים. שכל פינה בה שזורה בהיסטוריה אינסופית ובעושר תרבותי עצום מכדי להכיל. במדינה ויבשת שפתוחות בפניך ושבמרחק רכבת אחת או טיסה קצרה את יכולה לחקור בהן כל פינה. זו דואליות מרגשת שיכולה לקרות רק בחוויה כל כך ייחודית, ואני ממליצה עליה בחום רב. הזדמנות של פעם בחיים.
ספיר סוקולובר (שנה ג', משלבת עבודה סוציאלית ואמירים, בחילופים בסיאנס פו שבפריס)
עד שלא נחתתי בפריז לא האמנתי שאני באמת הולכת לגור וללמוד בה. משהו במלחמה בשנה האחרונה דחף אותי להצטמצם לתוך עצמי ולא הצליח להתיישב לי עם חווית החילופים.
ואז הגעתי. ופריז באמת עיר מדהימה וגדולה מהחיים, עם היסטוריה, ותרבות, ואומנות, ומבנים ובכללי- הרבה יותר מדי יופי מכדי שעיר אחת תכיל אותו. אבל הקסם האמיתי היה שגיליתי איך גם העיר הגדולה והרחוקה הזאת יכולה להיות בית.
איך הרחובות והמבנים הופכים לנוף של השכונה, איך הקוראסון הופך להיות זה שאוכלים כל בוקר, איך ארוחות שישי גורמות לי לשכוח שאני לא ברחביה.
החילופים הם תקופה של החיים עצמם: של ריבים עם בעלת דירה ובירוקרטיה, ביחד עם טיולים ברחבי אירופה וגם סתם בהייה בנטפליקס. ודווקא בגלל שהם החיים עצמם, פתאום הכל מרגיש אפשרי, וקרוב ושלי. ופתאום יש זמן, שלמי היה כזה בשנתיים האחרונות של הלימודים?
זאת הזדמנות מדהימה, לנשום ולנוח ולחוות ולגלות ובעיקר להרגיש בצורה הכי אמיתית שיש איך העולם פרוש לי מול העיניים וניתן להשגה.
יונתן כהן (שנה ג', משלב כלכלה ואמירים, בחילופים בסיאנס פו שבפריס)
ביום שני בשלהי אוקטובר, בשעות אחר הצהריים בכיתה 28 בקמפוס של סיינס פו במרכז פריז, במהלך שיעור רוסית, המורה מבקשת מכל אחד מהתלמידים לספר מהו סגנון האמנות האהוב עליו, מיהו האמן האהוב עליו ועל יצירה שהוא אוהב. מכל התלמידים, התשובה הכי גנרית היא של אחד הצרפתים שמספר שהוא אוהב את פיקאסו, ובייחוד את גרניקה. בתוך כל זה אני קצת מקנא וחושב לעצמי, איזה כיף להם שהם ככה יכולים לדבר על אמנות יפה בשיעור, 
וכל אחד מהם באמת מכיר ואוהב אמנות, ויודע לספר על היצירות האהובות עליו. ובאותן שעות אחר הצהריים אלפי ביפרים מתפוצצים בלבנון, מיליונים רעבים וצמאים בעזה ועל גלי האתר שבוקעים מירושלים מספרים על עוד ״הותר לפרסום״.
ביום שלישי בשלהי אוקטובר, בשעות אחר הצהריים בכיתה 301 במהלך שיעור צרפתית המורה מספרת על איזה סוג יין מתאים לאיזו סוג של ארוחה, ואילו גבינות מתאימות עם סוגים שונים של יינות לבנים. בתוך כל זה אני קצת נגעל וחושב לעצמי, זה מה שבאמת מעניין אותם – באיזו מסעדה הם יאכלו חלזונות היום בערב ואיזה יין אדום הם ישתו עם המנה. ובאותן שעות אחר הצהריים מודיעים על טילים מאיראן שצפויים להגיע בקרוב לכל שטחי המדינה, ועל פריסת הכוחות האמריקאים במזרח התיכון.
בסוף השיעור אני עולה על האופניים ונוסע חזרה לדירה הקטנה שלי, ועובר בדרך ליד הנוטר-דאם, חולף על פני נהר הסן המנצנץ, פונה בכיכר הבסטיליה וקונה בגט בבולנג׳רי שבכיכר. כי כאן זו לא ״מאפייה״, אלא ״בולנז׳רי״, בהופעה בערב כל שיר הוא ״שנסון״, וכשאנשים מופתעים הם פולטים ״אוללה״ בטבעיות. מחר אקפוץ לאיזה מוזיאון או שניים, אראה כנסייה ואסתובב בשדרות המרשימות של העיר, אנשום עוד פנימה את התובנה החשובה מכל שהרווחתי כאן: אפשר אחרת.
אז כן, זו בירוקרטיה לא נגמרת, וזה יקר נורא, ומערכות היחסים עם הצרפתים מסביב לא ממריאות במיוחד (כמו שאומר הפתגם הידוע ״צרפת בלי צרפתים זה גן עדן״). אבל זכיתי ללמוד עם סטודנטיות מטורקיה, סין, איטליה, קניה, ארמניה, צ׳כיה, לוקסמבורג, הולנד, ארה״ב, פורטוגל ומעוד המון מקומות. וזכיתי לגלות שאפשר אחרת. נותנים לך הזדמנות לחיות במשך ארבעה חודשים במקום אחר, עם שפה אחרת ואנשים אחרים, ובניגוד לשנתיים הקודמות – הלימודים הם הדבר הכי פחות מעניין וחשוב שיש לך לעשות כאן, מה תעשי עם המתנה הזו? איך תנצל את התקופה הזו?
כשהייתי בתכנית אלול של בית פרת, הרב דני סגל סיפר על הרגע שבו הרמקולים של פארק מים מצהירים שבעוד שלושים דקות כל המתקנים ייסגרו, ואז בשנייה אחת כל הילדים נכנסים לאטרף, ומנסים להספיק לעלות על הכי הרבה מתקנים שהם יכולים עד הסגירה. הרגשתי ככה מהרגע שנחתי בפריז, וכעת נשארו לי עוד קצת פחות מארבעה שבועות, אז ברשותכן אקום כעת מהמקלדת ואנסה להספיק לעלות על כמה מתקנים שאני יכול, בכל זאת נשארו לי רק שלושים דקות.
למדו בחו"ל בתשפ״ג
בשנת הלימודים תשפ״ג, יצאו מספר תלמידי/ות התכנית לסמסטר במוסודות שונים בחול:
עופרי מנטל (שנה ג', משלבת כלכלה ואמירים, בחילופים בסיאנס פו שבפריס)
בין אוגוסט לדצמבר של 2022 גרתי ולמדתי בפריז במסגרת חילופי סטודנטים ב-Sciences Po. פריז הגשימה את ההבטחה
שלה כעיר אינסופית ביופייה, בהתרחשויות שלה ובעומק שאצור בה: ארבעה חודשים וודאי לא מספיקים להכיר את שכבות ההיסטוריה שלה ולהנות מההווה הנוכחי שלה. בשבילי, למעט הלימודים, השהות בפריז הייתה כצוהר לראות כמה שיותר אמנות: מיצירות פרינג' בתיאטראות קטנים בשוליים של העיר, דרך המוזיאונים הגדולים והאופרות, בתי קולנוע ומועדוני ג'אז. הלימודים בסיינס פו, שממוקדים ומתמחים בעיקר במדעי החברה, היו "השלמה" מעולה עבורי לחלק מהפערים שבין הלימודים באמירים ובין לימודי הכלכלה. העובדה שהלימודים מעוגנים בעיר, בשפה ובתרבות אחרת באמת מחייבים הקשרים אחרים מאלו שמנרקמים כשלומדים בירושלים. לתחושתי, גם ההבטחה שהשהות במקום אחר משנה את הלמידה עצמה הגשימה את עצמה.
אדם רפופורט (שנה ג', משלב בלשנות ואמירים, בחילופים בהומבולדט בברלין)
חילופים הם לפני הכל בירוקרטיה שאין לה סוף, המכלה חלק ניכר מהזמן לפני, בזמן ואחרי הנסיעה עצמה. ברלין עצמה הייתה קרה להחריד ומכוערת במידה בלתי מבוטלת, ולמרבה הצער עדיין מלאה בגרמנים, שאינם עם מסביר פנים כלל
וכלל. הלימודים היו מעניינים, אך אני מאמין שלו הייתי נשאר בארץ הייתי יכול ללמוד קורסים מעניינים באותה מידה פחות או יותר ועם הרבה פחות עומס מצטבר. הרווח האקדמי העיקרי היה לימודי הגרמנית - אמנם על קורס השפה המרוכז הייתי צריך לשלם בעצמי, אך אין ספק שהלימודים במשך סמסטר שלם בגרמנית שיפרו את יכולותיי בקריאה, שמיעה ובמידה פחותה גם כתיבה. הם לא ממש עזרו ליכולת הדיבור, מכיוון שכולם בברלין מדברים אנגלית וממילא קשה להתחבר עם סטודנטים/ות מקומיים/ות. בשורה התחתונה - מבחינתי היציאה לחילופים הייתה טעות, ולכן אני ממליץ לכל מי ששוקל/ת זאת לשאול את עצמו/ה: האם באמת יש לי זמן לזה? האם סביר שאחבב את המקום שבו אחיה ואצליח ליצור חיים חברתיים? האם זה שווה את כל כאב הראש הנלווה? ייתכן שהתשובה לכל השאלות האלה היא "כן" מהדהד ושתיהנו נורא, אך כדאי להקדיש לכך מחשבה ולא לפעול באופן אוטומטי.
טל יצחקי (שנה ג', משלבת מתמטיקה ואמירים, בחילופים בפריס)
בספטמבר 2022 טסתי לפריז עם עוד 5 סטודנטים מתכנית אמירים. כך, ניתנה לי האפשרות להגיע לעיר זרה ולהיחשף לעולמות חדשים, מבלי להרגיש זרות. המורשת התרבותית העשירה של העיר היממה אותי מהרגע שהגעתי. בכל הליכה ברחוב אי אפשר להתעלם מהתחושה שעל בסיס עיר זו עוצבה תפיסת היופי המערבית, ושאני נמצאת בליבה של תרבות זו. האפשרות לצרוך מגוון רחב של אומנות במשך תקופה כה מתמשכת הייתה יוצאת דופן.
המוזיאונים הגדולים והמאיימים של פריז, שבכל ביקור קצר תמיד מלווים בתחושת פספוס, הפכו למקום בילוי קבוע, ובכל ביקור גיליתי משהו חדש. אני ממליצה בחום על היציאה לחילופים, ומאושרת על ההיכרות המעט יותר מעמיקה שלי עם פריז.
למדו בחו"ל בתשפ״ב
בשנת הלימודים תשפ״ב, יצאו מספר תלמידי התכנית לסמסטר במסודות שונים בחו"ל:
נעה דרור (שנה ד', משלבת משפטים ואמירים, בחילופים בטילבורג שבהולנד)
בחויית החילופים שלי אני מרגישה שיש הכל מהכל: יש קסם שבהיכרות עם אנשים מאינספור מדינות שונות לצד קשיי הסתגלות למקום,
לתרבות, לשפה. יש טיולים מופלאים לבירות אירופאיות (שפתאום קרובות כל כך) לצד תחושת מקומיות מגניבה שנבנית עם הזמן במקום שעד לפני רגע היה זר. יש תובנות על החיים בארץ, ערעור על המובן מאליו, יש זמן. יש קצב אחר לדברים, רגוע יותר. יש גם רגעי בדידות וגעגוע לחברים ולמשפחה. יש יציאה מאזור הנוחות, יש שלכת מטורפת ביופיה, יש שווקים מקומיים והמון קישוטי קריסמס ברחובות. בעיקר, אני חושבת, יש בי הכרת תודה על ההזדמנות האדירה שניתנה לי פשוט לקחת את עצמי באמצע תקופה ממוסגרת וממוסדת כל כך של תואר ראשון ופשוט לנסוע לכמה חודשים של חוויה אחרת במקום שונה, רחוק, כמעט כמו חלום. (ובינינו - אחרי כמה שנים בירושלים התלולה, אחד הדברים שהכי רציתי היה פשוט לנסוע על אופניים לכל מקום שאליו אני צריכה להגיע במישורים קלילים. וואלה החלום התגשם!)
נטע גולדפיין
בספטמבר 2021 , עדיין בעיצומה של מגפה עולמית שנראה שהיא כאן כדי להישאר, עליתי
על מטוס ונסעתי לחצי שנה לעיר גרנדה שבספרד. למרות הלבטים הרבים שהמצב הזה הביא אתו, אני לא מתחרטת לרגע על ההחלטה לצאת לחילופים. הדבר העיקרי שמשך אותי הוא הזדמנות הפז החד-פעמית ללמוד לימודים אקדמיים בספרדית, השפה שבה התעמקתי במשך שנתיים בלימודים בתכנית . זה בוודאי אחד האתגרים הקשים ביותר שניצבתי מולם, אבל הלימודים בספרדית, כמו גם החיים בסביבה דוברת ספרדית, הקפיצו את המיומנויות שלי בשפה לרמה שלא הייתי מגיעה אליה בשום דרך אחרת, וככה זכיתי במתנה אמיתית לחיים – לצד מתנות אחרות, כמו החוויה הייחודית של חיים עצמאיים בארץ זרה, ההיכרות עם נשים מעניינ מכל העולם, החשיפה לתרבויות שונות ונקודת המבט המיוחדת על החיים בארץ מרחוק. ואולי הדבר שהחוויה הזו מדגישה עבורי יותר מכל, הוא ההבנה העמוקה על כמה אני אוהבת את הארץ, המשפחה, החברים, האוניברסיטה וירושלים. ולכן גם במצב הגלובלי חסר התקדים הזה, אני ממליצה בחום ומכל הלב לכל מי שמתלבטת – פשוט ללכת על זה. לא תתחרטו !
נועה עמרי
תחילת שנה ג׳, זמן לעזוב לרגע את העברית (האוניברסיטה והשפה כאחת) וללכת לגלות את אירופה. מצוידת ב־10 נ״ז
אמירים ופסיכולוגיה, עליתי על מטוס לאמסטרדם. העיר מדהימה, האנשים שאיתי נהדרים. התרגול של האנגלית ביום־יום מעלה את הביטחון והאופניים שבעבר כל כך הפחידו אותי הפכו לחלק בלתי נפרד מהגוף שלי במסעות העיר. החוויה האינטנסיבית לא תמיד קלה, ואת לומדת למצוא את עצמך - חברתית, אקדמית, בין בית לבית חדש, בין הטלפון לחבר ולהורים ובין ללכת למטבח לאכול עם השותפים. נקודת המפגש הזו שמקבלים בחילופים, היא באמת ייחודית. לחלוק שיחות וחיים, יומיום, עם אנשים משלל רחבי אירופה, זה מאוד מעניין. מאיר על מי אני באיפה שגדלתי, ופתאום מראה איך דפוסי המחשבה והתפיסה שלי נושאים שונים היא כלל לא ברורה ללאומים אחרים. ההתנסות האקדמית מעניינת, ופותחת את הראש לעוד אפשרויות וכיוונים, מראה שיטות אחרות ללמוד. החיים הסטודנטיאלים כיפיים מאוד, מלווים בחברויות, אירועים, ובכיכוב מרכז תרבותי סטודנטיאלי שלקחתי בו חלק, בלימודי שירה, שהזנחתי כבר זמן רב בישראל. אמסטרדם היקרה - היה באמת נפלא, לימדת אותי לא מעט, ואני שמחה שדרכינו הצטלבו.
שחר מאיר-גינזבורג (משלבת אמירים עם פסיכולוגיה)
טסתי לחילופים באוניברסיטת טורונטו, סמסטר א׳ של שנה ג׳ 2021. החוויה עוד לא נגמרה, אבל זאת בהחלט חוויה מאוד
משמעותית, אם לא המשמעותית ביותר שחוויתי. למרות שהרבה קורסים היו אונליין, עדיין נהניתי ולמדתי מהמעבר לגור במקום אחר, מהיכרות עם אנשים עם רקעים שונים, מההתנסות בלימודים באנגלית ובמדינה זרה וכמובן מהאפשרות לטייל.
אמיר שובל
כל פעם שיש לי הזדמנות אני חוזר לפריז. העיר הסואנת הכי רגועה בעולם. ההיסטוריה, המוזיאונים, הקילוגרמים שממתינים לי כאן 
בסבלנות כדי שאחזיר אותם איתי ארצה בסוף השהות. הכחול הטהור של השמיים שרק סילוני מטוסים מעטרים אותו. השפה שהכיף והתסכול שבתרגולה מתחרים על הבכורה. את הסמסטר האחרון של התואר הראשון החלטתי להעביר בסורבון, בצרפתית. הכל היה מאתגר: קצב הדיבור, הז׳רגון המשפטי הזר, ואין ספור הפיתויים שניבטים מחלונות הקמפוס ברובע השישי. עם זאת, תחושת הזרות המשותפת לכל הסטודנטים שבחילופים באשר הם יצרה לאורך הדרך הזדמנויות חברתיות, אינטלקטואליות ותרבויות נדירות ומיוחדות. כצפוי, החוויה הייתה מהממת ומעשירה. צאו לחילופים, זה מאוד אפשרי במסגרת שלנו, והחוויה והרווח שבצד היציאה הם יוצאי דופן.
עמית שובל
יצאתי לחילופים במדריד בירת ספרד. עבורי זאת הייתה הזדמנות מדהימה לקחת את השפה שלמדתי במסגרת התכנית לרמה חדשה ובאמצעותה להכיר את עולמם של דוברי ספרדית מדרום אמריקה וספרד. לצערי לספרד הגעתי ללא חבר נוסף
מטעם התכנית שאמור היה להצטרף לסמסטר. עם זאת ההגעה לבד הצריכה עוד יותר יציאה מאזור הנוחות והיכרות עם המון אנשים חדשים, שזו ללא ספק חוויה מדהימה על אף הקושי שכרוך בכך. זאת גם הזדמנות מעולה לצאת ולטייל בטבע ובערים האירופיות במרחק של רק אוטובוס אחד (או שניים).
איתן חג׳ג׳
כבר כשהבנתי שאלמד באמירים, התחלתי לחלום על לימודים בצרפת. הבחירה בלימודי שפה צרפתית הייתה כמעט מובנת מאליה.
יצאתי לסמסטר לימודים בפריז (Sciences-Po) באוגוסט 2021, שהיה הסמסטר השביעי והאחרון שלי ללימודים, ושם למדתי מספר קורסים במדעי הרוח לצד מספר קורסים במשפטים. חוויה אקדמית מעניינת במיוחד הייתה ההזדמנות ללמוד קורס בחקר הקולנוע העוסק בקולנוע במזרח התיכון, כאשר איתי בכיתה יושבים סטודנטים מלבנון, טורקיה ומצרים. זה היה ממש כמו המשך ישיר לקורס באמירים על קולנוע ישראלי ופלסטיני באינתיפאדה (פרופ׳ רעיה מורג).
כך גם המשכתי את לימודי השפה עם קורס צרפתית במהלך החילופים עצמם, ולתחושתי עצם השהיה שלי בצרפת כמו האיצה את יכולות השפה שרכשתי בקצב כפול. אך יותר מכך, החשיפה התרבותית בעיר כמו פריז הפגישה אותי כמעט מדי שבוע עם סוגיות שונות שנלמדו במסגרת התכנית באמירים. דוגמה קטנה לכך היא כמה ביקורים במוזיאון קרנוולה (Carnavalet) שהפגישו אותי עם יצירותיו של ז׳אן ברו (Béraud), אותן ניתחנו לעומק באמירים במסגרת הקורס ״אורבניזם בפריז״ (פרופ׳ גל ונטורה). לסיכום, זו הייתה חוויה יוצאת דופן, שבדיעבד מרגישה כמו חלק טבעי מהדרך ב״אמירים״, ואני מוקיר תודה על ההזדמנות הזו.