דבר העורכת, סיני הראל:

יכולת השיחה שלנו יש בה מן המופלא, ובכתיבה על אחת כמה וכמה.

מצד אחד היא מגלמת את היוהרה שלנו במלוא תפארתה, שהרי כיצד אנו יכולים לשוחח עם אנשים שנפטרו לפני מאות בשנים, וגם זאת מעבר למספר מחיצות של תרגום ומחקר. נראה כי בהישג ידו של היוצר נמצאת רק היכולת לדמות שיחה שכזו, בנבכי נפשו ובכתיבתו. אף יותר מכך, בעוד שהכותבת מתיימרת לנהל דו-שיח, לעיתים קרובות תגלם היא בעצמה את שני הקולות הדוברים או שתיצור דיון אשר ידמה כמרובה משתתפים כאשר למעשה מושכת המחברת בחוטים מהצללים שמאחורי הקלעים. כך, השיחה הערה המתנהלת לנגד עיני הקוראים, הינה מופע יחיד משוכלל.

מצד שני, היהירות המקיימת את אותו מונולוג מוסווה, היא גם זו המאפשרת לנו לצאת מגדר שיחה פשוטה, לשבור את מגבלות הזמן ולדבר לא רק אל אנשים בני זמננו אלא גם אל מי שהקדימו אותנו בדורות, ואף אל מי שקיומם היחיד היה ויהיה בדמיונם של אחרים. לא רק זאת אלא מסתבר שיכולים אנו קשור שיחה גם עם בניינים ועם חפצים דוממים אחרים, עד כדי כך שנמצא עצמנו בדיון שברירי עם הקשר הנסתר שבין אדם לחפץ. ולבסוף, כאשר מעזים אנו להפליג רחוק עוד יותר, ניתן גם לתת קול ושפה לטקסים, לתרבות ולתופעות שונות ומשונות.

ניתן רק לקוות, שכקוראים אנו יכולים להיות יהירים ועזי רוח כפי שאנו מתגלים ככותבים, ולהשתתף, ולשתף אחרים, בשיחה המוצגת בפנינו.

סיני הראל