דבר העורכות - נגה אורדע, נטע גולדפיין ונועה עמרי:

 אולי כמו הקיטש עצמו, גם המחשבה על יצירת גיליון שנושאו קיטש, אי שם לפני מספר חודשים, הייתה רגע של מקוריות, ושל קלישאתיות, ושל ברק בעיניים, ושל סתמיות - והכל כל כך ביחד. אך רגע אחרי החשיבה הראשונית הזו - התחלנו לקרוא ולחשוב ברצינות על הנושא. וככל שחשבנו על כך יותר, כך רבו השאלות. ובכן, מה זה קיטש? האם הוא חיקוי זול, קלישאה ממוחזרת לעייפה, פריט ממוסחר עד זרא שאיבד את ערכו המקורי? אולי הוא דווקא חלק בלתי-נפרד מהקיום שלנו בעולם? האם הצמדת התואר הזה ליצירת אומנות, נוהג חברתי או מחווה בינאישית בהכרח הופכת אותם לריקים מתוכן, חסרי ערך, מזויפים? איך אפשר לברוח מקיטש? האם אנחנו בכלל רוצות לעשות זאת? מה יש בו, בקיטש, שמרתיע אותנו ומושך אותנו בו-זמנית? שאלות אלו ואחרות עולות ומהדהדות ביצירות המצוינות שנאספו כאן, מפרי עטן ומחשבתם של שותפינו לקהילת "אמירים". נדמה שאי אפשר לחמוק מהקיטש, גם כשאנו מנסות בכל כוחנו, ואולי גם ניסיון ההתחמקות הוא קיטשי בפני עצמו. המילה הבודדה הזו טומנת בחובה שאלות על טבעה של אומנות והמרחק בינה לבין הצופים, מוסכמות חברתיות, תרבות ותרבות-נגד, חיקוי ואותנטיות, על מה שאנחנו ומה שהיינו רוצות להיות )או לא להיות(. קשה מאוד להגדיר את המונח - ולא כל שכן לקבוע מתי נכון וראוי להשתמש בו - באופן חד משמעי. אולם, למרות )ואולי בזכות( הערפל הזה, הגיעו לידינו יצירות רבות ומגוונות, המתפרשות על מגוון רחב של סוגות. יצירות אלה מבקשות, כל אחת בדרכה, לבחון את הקיטש ולעמוד על נקודות המפגש שלנו איתו בתחומי החיים השונים ובכובעים השונים שלנו, כיוצרות וכצרכניות תרבות, כחוקרים ומבקרים, ובעיקר - כאנשים ונשים, מרגישים רגשות, גורליים וסתמיים, אוהבות ומתאכזבים, שחיים בעולם רווי הקיטש הזה, ומנווטות את דרכינו בו. אנחנו מאוד גאות בתוצרים, ומזמינות אתכם לשייט ברחבי הגיליון כשהשאלות האלו בתודעתכן, ולחפש את הקשרים הסמויים והגלויים שמצאנו בין היצירות השונות.  

לצפייה בניוזלטרים שפורסמו לאורך השנה, לחצו כאן.