דבר העורכים, נעה דגוני ועמרי חוזז:

קוראות וקוראי אמירות היקרים,

הגיליון שזה עתה נפתח בפניכם מוקדש למחשבות על 'מקום' – מקומות גשמיים כמו גם מרחבים רוחניים. במקביל, הוא מוקדש לנקודה בזמן – סיומו של המחזור העשרים וחמישה בתכנית אמירים. לאור ההתכנסות החגיגית ביקשנו להפוך את הגיליון הנוכחי לרחב ועשיר מתמיד ולפתוח אותו לכתיבה של מרצים, בוגרים, מתרגלים וסטודנטים; לטקסטים שנכתבו היום ולכאלה שנכתבו לפני שנים; לכתיבה אקדמית, לשירה, לשיח, למחשבה ולמה שביניהם. מאוגדים בו טקסטים ששורשיהם בפרק הזמן שחלף מאז החלה התכנית לפעול: עבודות שנכתבו במסגרת קורסים בתכנית – החל מהשנה האחרונה ועד לפני עשור, מחשבות על חווית הלמידה וההוראה בתכנית, על כתיבה ועל בדיקת עבודות, על החיים בירושלים.

שני הקווים המנחים של הגיליון, מקום וזמן, משיקים זה לזה דרך העבודות באופנים מעניינים; הפלא הגדול – כיצד ממרחק שנים וערים הטקסטים משוחחים זה עם זה, כיצד שוטטויות אינטימיות בזמן ובמקום של ירושלים מצטלבות זו בזו מבלי לתאם (נשאיר לכם את מלאכת הגילוי, אך נספר בסוד כי שניים מכותבינו צעדו בחיבוריהם במורד רחוב קרן היסוד).

המפגש בין אנשים, יחד עם האפשרויות שהוא מוליד, מצטייר כמוטיב מרכזי בחלק גדול מן העבודות; האפשרות וחוסר-האפשרות לחוות יחד את אותו המקום באותו הזמן, לכתוב יחד ("לכתוב בשניים"), להלך יחד בעיר ("הסובייקט בעיר המודרנית - בין טרגדיה לגאולה"), לפעול יחד על-מנת לחולל שינוי אישי וחברתי ("הבית מזוית המאבק"), ללמוד יחד.

בפרט, הרעיון של כתיבה משותפת מתגלה כמאפיין משמעותי של הגיליון. חלק מן העבודות נכתבו בזוג, אחרות נכתבו על-ידי בוגרים לפני שנים והנה שוב הם עוברים עליהן במבטם, מתקנים ניסוחים, מתוודעים אולי למרחק שנוצר, וגם בזה יש מן הכתיבה בשניים – שיחה בין אני ישן לאני חדש – ועולה השאלה מי עומד כעת מאחורי הטקסט. במלאכת העריכה, המהווה נוכחות חדשה בטקסט, הצטרפנו גם אנחנו למקהלת הקולות היוצרים את הטקסט, זאת בניסיון שלא לחטוא לנימה הייחודית של הקול הראשון.

נדמה כי עבור כולנו החיים הם מהלך בלתי פוסק של התמקמות. אנו מנסים ליצור בית בעולם, מקום של קבע לשוב אליו - בין ארבעה קירות, תחת עץ, בין דפי ספר, בנפשו של אדם אחר. אך במקביל איננו מפסיקים לתור אחר מקומות חדשים לשוב מהם, או לעשות אותם לבית-קבע חדש. אנו מצויים בתנועה מתמדת בין מקומות ישנים לחדשים – המקום שהיה למוקד חיינו (בית ילדותנו או העמק שבו נהגנו להלך) הופך מבלי שנשים לב לנוסטלגיה. אנחנו מקווים שהקריאה בגיליון תהיה עבורכם מעוררת מחשבה ותאפשר לכם לנוע בין הישן לחדש, ובין זמן ומקום.

ברוח זו, אנו מזמינים אתכם בשמחה ובהתרגשות לתור איתנו את המקומות הנגלים מתוך הטקסטים ולמצוא בין דפי הגיליון את מקומכם.

נעה ועמרי