אמירות: תרגילי כתיבה
בשל הנסיבות שגרמו לכולנו להשאר בבתים, וכדי לפרוץ מעט את סכרי היצירתיות והמחשבה, החלטנו לפתוח בסדרה של תרגילי כתיבה הנוגעים לקשר שבין אדם לטבע, לקראת גיליון אמירות תש"ף. בכוחה של הכתיבה להוציא אותנו מעצמנו ומדל"ת אמותינו, דבר נחוץ במיוחד בימים אלה. בתרגיל הראשון שאפנו להאיר על עולמם המופלא של החרקים; בתרגיל השני נסענו בעקבות שיר; ובתרגיל השלישי חזרנו לפירנצה של בוקאצ'יו, במטרה להתחבר לחוויית המגיפה וההתמודדות עמה, כמודל של התמודדות אנושית עם פגעי הטבע.
-- רוני קפקא, יעקב גרבוזנקו ואדם חייקין (שנה ג'), עורכי אמירות תש"ף
תרגיל כתיבה ראשון: עולמם של חרקים
בפעילות הראשונה ביקשנו להציב בפני אנשי התוכנית נקודת מבט בקנה מידה לא שגרתי. מדובר בתערוכה שכוללת תצלומי תקריב מטורפים של חרקים צבעוניים ומעמידה אותנו מול יצורים זרים שלפתע היופי שלהם נגלה לעינינו.
סרט קצר על התערוכה, כמו גם אפשרות לצפות בתמונות המרהיבות, תמצאו כאן: http://microsculpture.net
שני כיוונים לכתיבה שהצענו בעקבות התערוכה:
1. האסתטיקה של הסמוי מן העין: תצלומי התקריב של הצלם לבון ביס חושפים עבורנו מראות שאיננו נחשפים אליהם בחיי היום-יום. על אף שמחזות אלה נסתרים מהאדם, כשהם מוצגים בתערוכה הם עונים על תפיסת היופי של העין האנושית בקריטריונים כגון צבע, סימטריה ופרופורציות. חברות וחברי התוכנית הוזמנו לכתוב על יחסי הגומלין בין תפיסת היופי האנושית לבין הטבע, שהיופי שלו נסתר לעתים ועשוי להתגלות במקומות שעד לא מזמן לא היו חשופים לבני אנוש. למיטיבי לכת, מצורפת תגובה קצרה ומעניינת שכתב פרופ' דרור בורשטיין, מרצה בחוג לספרות עברית, לאחר ביקור בתערוכה.
דרור בורשטיין על צילומי חרקים.pdf
2. תיאור של סיטואציה מנקודת מבטו של חרק.
תרגיל כתיבה שני: הפער בין האדם המתבונן לטבע המתרחש
(מבית היוצר של עדו ניצן, שני ב')
המְתַוֵּךְ צולֵחַ סְבַךְ עשׂב,
מקיף את הבית בְּמשקפַים שחֹרים,
בְּכָרֵס תְּפוּחָה
פורשׂ את ידיו: "פֹּה יעבֹר הגבול."
"היער ההוא שָׁם." "החוף הזה כאן."
הקונים מהנהנים. מרימים רגלַים לַגֹּבה.
יָרד גֶּשם קֹדם לָכן.
והינשוף יושב בַּחֲלַל הָעֵץ,
מְצַפֶּה בְּרטט
שחובְבֵי הטֶּבע יסתלקו.
(אווה קילפי, מתוך הפרפר חוצה את הכביש)
פעמים רבות אנחנו נתקלים בסיטואציה כמתבוננים, כמו הינשוף בשירה של קילפי. אנחנו מביטים על דבר מה שלא מובן לנו עד תום ומנסים להבין את טיבם של האירועים וההתרחשויות. כך, נוצר לעתים בלבול, שעשוי להיות מביך, מצחיק, עצוב, טרגי, משעשע, בעקבות הפער בין ההסתכלות לבין ההתרחשות. בספרות, פער שכזה, בין התודעה של המתבונן, להתרחשות האמיתית, המובנת לקורא או לאחת מהדמויות האחרות, עשוי לייצר את מה שמכונה פער אירוני. ביקשנו מחברות וחברי התוכנית להעמיק בפער האירוני נוכח מבטנו על הטבע: הטבע חי, בתוך חוקים תמימים משלו, ואנחנו מתבוננים בו ולפעמים מבינים הרבה יותר, אך לרוב מבינים הרבה פחות. מתוך מחשבות אלה, הוזמנו התלמידים לחשוב על סיטואציה כזו, של התבוננות בטבע, או בטבע אנושי, שיש בה פער בין מה שקורה באמת לבין מה שהמתבונן חושב או יודע שקורה. לחלופין, הוצעה האפשרות להתבונן בטבע או בסיטואציה שלא ברורה לנו עד תום, ולנסות לשחק על הפער בין מה שנדמה, למה שאולי קורה באמת.
תרגיל כתיבה שלישי: על מגיפות ואסקפיזם
(מבית היוצר של רוני קווקה, שנה ג')
במאה הארבע עשרה תקפה מגפה קשה את העולם (המוכר דאז). הדבר, או "המוות השחור", קטל עשרות מיליונים באסיה ובאירופה. בשלב מסוים המגפה הגיעה לאיטליה, והגעתה היוותה זרז אמנותי - בין השאר ליצירה "דקאמרון" לג'ובאני בוקאצ'יו, הנחשבת לאחת ממבשרות הפרוזה כפי שאנו מכירים אותה.
"דקאמרון" הוא אוסף סיפורים קצרים, משעשעים, נשכניים ונעימים לקריאה. סיפור המסגרת של האוסף מספר על עשרה בני אצולה צעירים שברחו מפירנצה בימי המגפה לבית הקיט של אחד מהם (כי למי מאיתנו אין בית קיט לברוח אליו עכשיו) ובילו את זמנם באסקפיזם, כלומר, בסיפור סיפורים. בהיעדר נטפליקס הסתפקו בצ'יל של חלוקת רכילות, מעשיות ושאר פרשיות אלה עם אלה. הפעילות נמשכה עשרה ימים, שבכל אחד מהם כל אחד סיפר סיפור - סך הכל מאה סיפורים, ומכאן שמה של היצירה - דקא (עשר) מרון (יממות).
תיאורה של פירנצה הנגועה בתחילת המגפה נחשב לאחד התיאורים המצמררים של פגעי מגפה בספרות המערבית, והוא עשוי לסייע למי שרוצה להבין את הפער בין המגפות של היום לאלה של לפני שבע מאות שנה. הסיפורים, לעומת זאת, מבדרים מאוד, ומספקים שעשוע ומזור לנפש גם היום. בניגוד למצופה מאיטליה הקתולית של אז, הם כוללים ביקורת קשה על הכנסיה וסאטירה על כל שכבות החברה. כמחווה לדקאמרון, הוזמנו חברות וחברי התוכנית לשתף בסיפורים קלילים, מצחיקים, מבדרים, שכוחם ביכולת שלהם לנתק אותנו מהמציאות.